למחרת, נסענו אל שדה התעופה של קרייסטצ'רץ' ועשינו איחוד משפחות עם ההוריםשלי. אני לא יודעת מי התרגש יותר – הסבים או הנכדות!
ההורים הגיבורים שלי עשו את נסיעת המבחן שלהם, בצד שמאל, מכונית חדשה, עםג'ט לג, חזרה איתנו אל חצי האי בנקס, לאקרואה. החלטנו לעשות את הדרך הנופית, ולאבכביש המהיר, כיוון שהיא נוסעת בתוך ההרים ועם תצפית קבועה אל הים. אני הייתי דיבהיסטריה וכל הזמן הסתכלתי במראה האחוריתלוודא שהמכונית שלהם עוד על הכביש, ולא נופלת מאיזה צוק, אבל הם נראו די שלוויםסה"כ, והתרגשו לפחות כמונו מהנופים היפים של המפרץ והאוקיינוס.
בערב טיילנו קצת באקרואה, ואז נפרדנו ללילה, ההורים שלי ישנו במלון,ואנחנו חזרנו לאכסניה שאהבנו לישון. למחרת,עשינו את הדרך הארוכה מאקרואה אל דנידין. הנסיעה היא כמעט כולה ליד הים, ומקסימה.עשינו הפסקת צהריים ב-Timaru, עיירה קטנה וחסרת ייחוד, אבל עם חלקת חוף מקסימה,בשם Caroline bay.
אחר כך, תומר והבנות נשארו לשחק בים, ומצאו לעצמם ריפוי בעיסוק בזמן שההורים ואני עשינו קניות.
את המשך הדרך עשינו עם הפסקה אחת בחוף בשם Moerakiboulders. עלהחוף יש סלעי ענק עגולים מושלמים, מונחים על החוף. כמו שאמרה בעלת האכסניה"כמו גולות גדולות שנפלו מהשמיים...".
לקראת הערב, התקשרתי לאכסניה שאליה היינו אמורים להגיע, והסתבר שבגלל שלאהתקשרנו כמה ימים מראש לאשר, הם ביטלו את ההזמנה. מזל שיש אייפון – תוך 30 דקות שלשיחות טלפון (קצת היסטריות) מצאנו מלון די מגניב בחלק הדרומי של העיר.
למחרת קמנו בבוקר לקראת פסגת הטיול מבחינת אלה – מפעל השוקולד שלCadbury . הסיור נמשך שעה וחצי, ועבר באיזורים שונים - הערבוב של השוקולד, הטמפרור, הייצורשל השוקולדים השונים והאריזה. בכל תחנה, קיבלנו צ'ופר. אני חשבתי שהסיור היה די מדכא – המדריכה סיפרה על צמצום המפעל ועל העברת פעילות לאוסטרליה, ועל ייעול ושימוש במכונות במקום בני אדם. אבל לדעתי, מבחינת אלה, מה שהיא שמעה זה"שוקולד, שוקולד, שוקולד, שוקולד, שוקולד, שוקולד, שוקולד, שוקולד, שוקולד,שוקולד, שוקולד, שוקולד, שוקולד, שוקולד, שוקולד, שוקולד, שוקולד, שוקולד, שוקולד,שוקולד, שוקולד, שוקולד, שוקולד, שוקולד, שוקולד, שוקולד, שוקולד, שוקולד, שוקולד,שוקולד, שוקולד, שוקולד, שוקולד, שוקולד, שוקולד, שוקולד, שוקולד, שוקולד,שוקולד."
אחר הצהריים, הגיע הזמן לפסגת הטיול מבחינת אמא שלי – פינגווינים! נסענולמקום חמוד בשם Penguin place, חווה כמעט בקצה חצי האי אוטגו. לדברי המדריךבמקום, זהו אתר שימור בע"ח הפרטי היחיד בעולם. בכל אופן, חלק משטח החווהמוגדר כאיזור טבע, ושם פינגווינים, כלבי ים ואריות ים מסתובבים חופשי.
הם מאפשרים לקבוצות קטנות של תיירים להסתובב במסלולים מוגדרים, ובמין מחילות, כדי לתצפת על הפינגווינים. ראינו שם כלבי ים מרחוק על הסלעים, פינגוויניםכחולים קטנטנים בתוך ארגזים שפיזרו במקום כדי לאפשר להם מחבוא, ופינגווינים צהובי-עין שעמדו בסוטול באמצע שבילים או סביב אגם והרהרו על העולם. אני חושבת שהפעם, אמא שלי הייתה זאת שבאקסטזה "פינגווין, פינגווין, פינגווין, פינגווין, פינגווין, פינגווין, פינגווין, פינגווין, פינגווין..."
 |
| סטיבן, רווק צעיר, מחפש אישה |
 |
| שלושה גוזלים מחכים להורים שיבואו הביתה עם ארוחת הערב |
בבוקר, התחלנו בחגיגת יום הולדת לשירה...
אחרי הבלונים והשירים, יצאנו לדרך. עשינו עוד טיול אחרון בחצי האי אוטגו –Tunnel beach– המסלול הולך על גבעות לידהים, עם תצפית לצוקים.
הים היה גלי יחסית, והיה מאוד מרשים לראות את הגלים מתנפצים ונשברים עלהצוקים. כשמגיעים אל הצוק האחרון, ונדמה כבר שאין לאן ללכת, רואים משמאל מין תעלהחצובה בתוך הסלע, עם מדרגות שמובילות למטה. כשירדנו במדרגות, מצאנו את עצמנו עלחלקת חוף חולי ומקסים, בדיוק מושלם למשחק.
תומר, הבנות ואני שיחקנו בתופסתעם הגלים, וגם ההורים שלי, שניסו בכל כוחם להישאר יבשים, מצאו את עצמם עם רגלייםרטובות כשכמה גלים חזקים במיוחד תפסו אותם בזמן שהם ישבו על בול עץ שנסחף אל החוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה