בצהריים, התחלנו את הנסיעה מאוטגו אל ה-Catlins. זהו חלקו הדרומי ביותר של
האי הדרומי בניו זילנד, את כל האיזור אפשר לנסוע בפחות משעתיים, אבל הוא מרוצף
כבישים קטנים שמובילים לכל מיני פינות חמד על החופים ובתוך היערות באיזור. את
העצירה הראשונה עשינו ב-Nugget point - הליכה של קילומטר אל מגדלור יפה שהשקיף אל
האוקיינוס, ומשם צפינו בכלבי ים, כולל גורים (!!!) מתאמנים בשחייה בתוך בריכות
בסלעים.
 |
| זה דורש קצת דמיון מודרך, אבל אפשר לראות שכלבי הים במרכז התמונה, קצת משמאל, קטנים יותר מכלבי ים אחרים - אלו גורים משחקים אחד עם השני! |
בערב הגענו אל האכסניה, שהיא מהות ההגדרה של חור נידח (כפי שנאמר – טיזנשלוח).
באמצע הקטלינס, נסיעה של חצי שעה מהעיירה הכי גדולה באיזור (370 איש) מתוכה רבע
שעה בדרכי עפר, בלי קליטת סלולרי ובלי אינטרנט. האכסנייה עצמה הייתה מתוקה. בקתה
עם ארבעה חדרי שינה, ומוקפת גינה של דשא ופרחים, וביניהם בריכות קטנות.
בישלנו ארוחת ערב בזמן שהבנות ראו בוב הבנאי בוידאו, חגגנו יום הולדת עם בראוניז מאולתרים ונרות, ואז הלכנו לישון.
בבוקר, קמנו ליום סגרירי וגשום, אבל בניו זילנד, מזג אוויר לא משנה
לו"ז, אז החלטנו בכל זאת לנסוע למפרץ בשם Surat bay לראות אריות ים. הלכנו על
החוף, כשהרוח מצליפה בנו ואנחנו נרטבים לגמרי, אבל ראינו אריות ים (זה דרש דיון
שלם באנטומיה וגאוגרפיה של כלבי ים מול אריות ים, אבל בסוף הוכרע שמדובר
באריות...).
 |
| אריה ים/כלב ים - פרס לעונה נכון |
יש אמרה בניו זילנד שאם אתה לא אוהב את מזג האוויר, חכה שעה – וזה הוכיח
את עצמו באותו היום. אחרי שחזרנו לאכסניה לארוחת צהריים ושנ"צ, התעוררנו
לשמיים כחולים יפיפיים. יצאנו לטיול קצר במפלים מקסימים בשם Purakaunui
falls. אחרי
הליכה קצרה של עשר דקות בתוך יער, מגיעים למפלים, המים נופלים בכמה מדרגות על קיר בזלת
שחור, בין הצמחייה בגווני ירוק עמוקים.
אני חייבת לספר סיפור על איך זה שונה לטייל עם ילדים. בזמן שאנחנו היינו
עסוקים בכל הנוף עוצר הנשימה סביבנו – המפלים, הנחלים, הצמחייה שהשתרעה סביבנו,
אלה ביקשה פעילות – הלכתי איתה, והראיתי לה את העלים השונים, ודיברנו על זה שאין
עלה שהוא רק ירוק, לכל העלים יש מגוון צבעים (חום, צהוב, אדמדם, כו'). אלה מצאה
עלה אחד שהיא ספרה בו 6 צבעים והחליטה לקחת אותו איתה. אנחנו לא התלהבנו לאסוף עוד
שטויות אל התוך האוטו שלנו, שכבר ככה מטונף, וניסינו לשדל את אלה להשאיר את העלה
ביער. בהתחלה הסברתי לה שהעלה צריך להישאר ביער עם שאר האחים שלו, כשהיא לא
השתכנעה מזה, הסברתי לה שאם כל אחד ייקח עלה, לא יישארו עלים ביער. כשגם זה לא
עבד, הצעתי לה להשאיר את העלה כמתנה לגמדים ביער, ולהניח אותו לפתחו של עץ מקסים,
שהיה חלול מבפנים, ונראה ממש כמו בית קטקטים. אלה כמעט השתכנעה.... ואז הודיעה לנו
שהיא הולכת להשאיר את העלה במגרש החנייה, אבל רק אחרי שנצלם את העלה למזכרת... זה נחמד פתאום לראות עולם דרך זווית
הראייה של ילד.
למחרת בבוקר, עשינו עוד שתי גיחות קצרות לפני שנפרדנו מהקטלינס. הראשונה
הייתה ל-McLean falls, שוב הליכה בתוך יער גשם, ליד נחל שהיה לסירוגין
לידנו, ולסירוגין רק רעש רקע נעים. לאחר עשרים דקות הליכה, הגענו אל המפלים, שהם
מספר מדרגות של קיר בזלת, אך בניגוד למפלי פורקנוי, כל מדרגה יותר מ-10 מטרים, עם
רעש אדיר וקצף. עמדנו שם כמה דקות, ואז עשינו את הדרך חזרה. את המפלים האלו זכרתי
מהטיול הקודם בניו זילנד (בניגוד לרוב הטיול, כי הזכרון שלי מאז הוחלף אך ורק
בשמות של אנזימים ומחלות, לצערי), וגם הפעם חוויתי את אותה צביטה של געגוע, לחשוב
ששוב ייקח כמה שנים עד שאחזור לגן העדן הזה...
העצירה השנייה הייתה לPorpoise bay-, שנקרא כך בגלל שזהו איזור
המחייה של דולפיני הקטור, הדולפינים הקטנים בעולם. כל קיץ, האמהות הדולפינים
נמצאות באיזור המפרץ המוגן עם הגורים, ומלמדות אותם לצוד דגים ולגלוש בגלים (כך
כתוב בשלט...). כשהגענו אל איזור החנייה שצופה מעל החוף, באמת ראינו כמה דולפינים,
ששחו עם אנשים במים.
עד שהגענו אל החוף, הדולפינים התרחקו מעט. ישבנו על החוף
והסתכלנו על הנוף, ועל הנקודות השחורות ברקע. אחרי זה, טיפסנו שוב לצוק, ותומר
ואני ירדנו אל הסלעים שממש על גבול המים, שם ראיתי דולפינים קרובים יחסית, גולשים
על הגלים. (אחר כך, תומר טען בתוקף שהסתכלנו כל הזמן הזה נפעמים על אצת ים גדולה
שנשטפה קדימה ואחורה על ידי הגלים, אבל אני בוחרת להאמין שאלו היו דולפינים...נראה
לי שהגרסה שלי של המציאות עדיפה!).
אחרי ארוחת צהריים וגלידה (Hokey Pokey, והמבין יבין), נסענו לתחנה
הבאה שלנו - Te Anau...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה