למחרת, קמנו מאוחר (8:30!!!), אכלנו ארוחת בוקר בגינה, והלכנו לטייל
באיזור. בתוך המפרצון הקטון שליד האכסניה (Barry's Bay) יש לשון יבשה שמורכבת מכמה
גבעות וסלעים, שבולטת חצי קילומטר אל תוך הים. הלכנו לאורך החוף, שהיה בשפל, ולכן התפרס כמה עשרות מטרים.
 |
| לשון היבשה בולטת אל תוך הים |
הגענו אל לשון היבשה והתחלנו לטפס על הגבעה, שירה כבר הייתה עייפה ונרדמה על המנשא, אבל אלה עשתה את כל הטיפוס למעלה ברגל (סבתא נעמי, תודה רבה - כל פעם שהיא קצת התעייפה, היא הכניסה יד לכיס ה"סבלנות וכוח" שלה, הוציאה קצת כוח, בלעה אותו, והמשיכה ללכת). הדרך הייתה מקסימה, דשא ירוק, עצים פזורים פה ושם, וסביבנו הים ועליו סירות לבנות. העלייה האחרונה הייתה מוצפת שיבולים שיבולים.
הגענו לפסגה, ומשם יכולנו לראות את האוקיינוס, בגוונים שונים של כחול, שהקיף אותנו כמעט לחלוטין. עצרנו למנוחה על הסלעים הגדולים שמסביב, צופים על כל היופי, ואז התחלנו לרדת חזרה למטה.
כשהגענו למרגלות הגבעה, גילינו שעכשיו שיא הגאות, ולשון היבשה הפכה לאי. בשלב הזה, הבנות ואני היינו עייפות ורעבות, ולכן תומר הגיבור הרים את שתיהן על הכתפיים, ודישדשנו בתוך המים עד שהגענו חזרה אל היבשה.
בבוקר, הלכנו לטייל בחורשה הקטנה שנמצאת מיד מחוץ לאקרואה. הבנות שיחקו
בגן שעשועים, טיילנו בין העצים, שוטטנו בבתי הקברות הישנים שנמצאים בגבול החורשה
(בית קברות קתולי, פרוטסטנטי ואחד של אלו שעזבו את הדת...), ועשינו תצפיות אל המזח
והים.
בצהריים, בעקבות המלצה של בעלת האכסנייה, החלטנו לנסוע לעשות קמפינג בקצה הצפון מזרחי של חצי האי, Okains bay. היא המליצה עליו כיוון שבניגוד לרוב החופים שנתקלנו בהם עד כה, שם יש חוף עם חול אמיתי, שייאפשר לבנות לשחק כמו שצריך. התקשרנו מראש אל המקום לוודא שיש לנו מקום להקים שם אוהל, ויצאנו לדרך.
נסענו דרך כביש הפסגה שמוביל מהאיזור שהיינו בו עד עכשיו, בדרום חצי האי, אל החלק הצפוני. כשמו כן הוא, הכביש עולה על פסגת ההר שמפריד בין שני צידי חצי האי. הנסיעה היא לאורך כביש תלול שהולך ועולה, מהחלון המפרץ הולך ומתרחב. וכשמגיעים לפסגה, רואים מצד אחד את החלק הדרומי של האוקיינוס, ומצד שני את חלקו הצפוני.
מסתבר שאוקיינס הוא אתר קמפינג ידוע של הניו-זילנדים, וכשהגענו היו שם
מאות אוהלים וקרוונים. שבוע שעבר ביום ד' היא יום העצמאות הניו זילנדי, ולכן אנשים
באו לעשות סופ"ש ארוך על החוף. הניו זילנדים יודעים לעשות קמפינג בסטייל.
מעטים האנשים שם עם אוהלים מצ'וקמקים כמו שלנו. לרובם היו אוהלי ענק, מחולקים לשני
חדרים ויותר, עם איזור לינה, מעין סלון ואיזור בישול מוגדר.
בכל אופן, אנחנו מיקמנו את האוהל הקטן והחמוד שלנו באיזור אסטרטגי טוב,
ממש במרכז בין המטבח/מקלחות לבין חוף הים. למרות כל האנשים, האיזור לא הרגיש עמוס
או לא נעים. השטח עצום, ואנשים היו מאוד אדיבים, ואיכשהו לא היו תורים מעצבנים לא
בבישול במטבח, ולא במקלחות, והחוף היה נעים ולא צפוף.
בילינו את רוב הזמן במשחק אל החוף. הבנות היו בגן עדן – בנו ארמונות בחוף
(או בעיקר, תומר בנה ארמונות והבנות התרוצצו והרסו לו תוך כדי צחוק מתגלגל),
הסתכלו על סרטני נזיר זוחלים בתוך השלוליות, ברחו מהגלים ועוד.
את שאר הזמן בילינו באכילה, קריאה, ופטפוט עם השכנים שלנו – סבא וסבתא
חביבים שהוציאו את הנכדים שלהם לקמפינג בפעם הראשונה בחייהם. דיברנו איתם קצת על
רעידת האדמה שהייתה בקרייסטצ'רץ' לפני שנתיים. הסבתא מספרת שאין אדם בקרייסטצ'רץ'
שלא ספג איזושהי פגיעה מהרעש, שבתים רבים נהרסו, ולאנשים עדיין אין בית חדש במקום,
שחברות הביטוח מסרבות לפצות בצורה נורמלית את האנשים על מה שהפסידו. בכל אופן,
נראה שלמרות שעברו כבר שנתיים, התושבים עוד לא התאוששו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה