אחרי הקמפינג, חזרנו לעוד לילה באכסניה החמודה הקודמת שבה היינו, ולמחרת
אחרי השלמת קניות בקרייסטצ'רץ', נסענו צפונה, לפרוור של העיר בשל אמברלי, שם גרה
חברה של תומר, קרוליין. תומר פגש אותה בטיול סביב העולם שלו, בעת מסעותיו באלסקה,
ואז ביקר אותה שוב כשהגיע לניו-זילנד, ועכשיו היא הזמינה אותנו לבלות אצלה קצת.
ישנו יומיים בבית שלה, שנמצא באמצע 30 אקר של מטעי עצי זית. הבית עצמו
ממוקם ברחבה חמודה, מוקפת גפנים, ומאחור גינת ירק קטנה, ו3 תרנגולות שמתרוצצות
בחצר.
ביומיים האלו, עשינו קפיצה ל-Hanmer springs, עיירת קיט עם בריכות חמות
ושבילים חביבים המקיפים את העיירה, ובעיקר שרצנו. נראה לי שכולנו היינו זקוקים
לקצת זמן מנוחה.
| אני מספרת לאלה סיפורים (שלגיה, הצפרדע הנסיך, הברווזון המכוער) בהליכה |
| קרוליין צופה אל הנוף |
ביום השלישי, לקראת אחר הצהריים, נסענו שעתיים צפונה עד לקאיקורה. העיר נמצאת על
הים, ונחשבת לבירת חיות הים של ניו זילנד. בכניסה לעיר, עצרנו לראות מושבת כלבי ים.
ממש מטרים מהכביש, נחו על הסלעים כלבי ים חמודים, אפורים ושמנמנים. אני חושבת
שכולנו היינו קצת בהיי מהסיטואציה - כבר ערב, השמיים מתחילים לשנות גוונים, הים
יפה ושקט ומתפרס לידנו, ובמרחק נגיעה בערך עשרה כלבי ים, רובצים על הסלעים, מפהקים
ומתהפכים מצד לצד.
אחרי כמה דקות של התרגשנו, המשכנו אל האכסניה.
למחרת בבוקר, קמנו (יחסית) מוקדם. התכנון שלנו היה לעשות שיט לוויתנים,
אבל גילינו לאכזבתנו שמתחת לגיל שלוש, אסור לשוט בספינה. במקום זאת, יצאנו לטיול
חמוד על החופים שסביב קאיקורה. המסלול מתחיל בעיירה, והולך לאורך החוף, שם הסתכלנו על הציפורים השונות.
בסוף המסלול, מגיעים למגרש
חנייה, שמהווה גם מושבה של כלבי ים. יש משהו קצת סוריאליסטי בתמונה – כלבי ים נחים
על החופים, הסלעים, ועל אי התנועה שבמרכז המגרש...
| על הדשא באי התנועה |
בכל אופן, משם טיפסנו אל גבעה לתצפית על האוקיינוס. אני דמיינתי בכל צל
וגל במים לוויתן או דולפין. אני מקוה שעוד ייצא לנו לעשות שייט בהמשך. משם המשכנו
על הגבעה, התעכבנו ליד הפרות והאכלנו אותן (נראה לי שזה היה שיא בערך כמו כלבי
הים!).
אחר הצהריים, חזרנו
לאכסנייה למנוחה. בערב הכנו פיצה ביתית, והבנות גילו עם תומר את נפלאות המונופול.
למחרת בבוקר, עשינו בוקר עצל, ישבנו בחצר האחורית של האכסניה, שנמצאת ליד
נחל קטן. האכלנו ברווזים, דגים ונחשי ים בכריכים עם חמאת בוטנים ובננה. אני עשיתי
את עצמי מתרגשת לטובת הבנות, וניסיתי שלא לברוח משם בצרחות.
בצהריים, חזרנו אל
קרוליין לשנת צהריים, וכמו שאנחנו עושים כל פעם שאין לנו תוכניות, נסענו אל
החוף...

אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה