רוטורואה

עזבנו את טאורנגה ונסענו לרוטורואה. העיר יושבת במרכז גיאו-תרמי ענק, ולכן כשמטיילים בה, רואים איזורים עם אדים בוקעים מהאדמה, בריכות בוץ, וכל האיזור מסריח מגופרית. לרוטורואה ולי יש היסטוריה לא כל כך טובה, לפני 9 שנים, לא מאוד נהניתי, ושנאתי את הריח שיש בה, ואחרי יומיים עזבנו. גם הפעם, רוטורואה לא שמחה לפגוש אותי – היא עדיין מסריחה (למרות שפחות ממה שזכרתי), מזג האוויר היה אפרורי וגשום (עד כדי כך שחלק מהזמן היינו תקועים באכסניה), והאכסניה שבה היינו, שמשום מה קיבלה 5 כוכבים, הייתה נוראית. אכסניה ענקית עם יותר ממאה איש, לא-אישית בכלל. קיבלנו חדר קטן וצפוף לארבעתנו, שלא היה בו כלום חוץ ממיטות. השירותים היו ענקיים ולא מאוד נקיים, ובמטבח היו חסרים המון דברים כדי לבשל כמו שצריך. חוץ מזה, חדרי השינה היו בבניין נפרד מהבניין הראשי (עם המטבח והסלון), ולכן כל מעבר היה בריצה דרך הגשם. קיצור, תקחו את כל מה שאני כותבת כאן בעירבון מוגבל. יכול להיות שרוטורואה היא גם עיר נהדרת, כמו שהשתפכתי על שאר הערים עד עכשיו, אבל אני בעיקר סבלתי כאן, כמו פולניה טובה.

בכל אופן, הגענו אל העיר ופגשנו את קרייג ואנט, שתומר התחבר איתם בטיול הקודם שלו, והילדים שלהם מאיה וג'ייקוב. הבנות היו באקסטזה מלפגוש חברים בני גילם, והיו מאושרות כל היום.

 בילינו איתם בבית היפה שלהם, ואז אחרי שנ"צ, נסענו למקום בשםRainbow Springs , פארק שעשועים קטן עם המון ציפורים, דגים ולטאות מניו זילנד. 

בילינו איתם עד הערב, ואז נסענו לאכסניה.

למחרת, נסענו אל מחוץ לעיר, לאיזור פעיל תרמית. העצירה הראשונה שלנו הייתה לאיזור של בריכות בוץ – איזור בגודל של כמה עשרות מטרים שעשוי מבריכות מים ובוץ אפור. בגלל החום שבוקע מהאדמה, הבוץ מבעבע ומשפריץ, וכל המראה מאוד חייזרי וסוריאליסטי.

אחר כך, המשכנו אל תוך Wai-o-tapu, שהוא פארק תרמי ענק. התחלנו במרוצה מטורפת עם שאר עדר המבקרים לראות את הגייזר, Lady Knox, שבוקע כל יום בשעה 10 בבוקר. כל האירוע הוא תיירותי, ותומר ואני קצת התקשינו עם זה – באים המוני אנשים בריצה אל האיזור המיועד, ויושבים בכיסאות של אמפיתיאטרון. אחר כך מגיע איש מהמקום, ואחרי סטנד-אפ קצר וקצת היסטוריה על המקום, שופך סבון (שנמצא על מדף בשקית ליד הגייזר!!!) אל תוך החור. מסתבר שזה גורם לשבירת מתח הפנים בין שתי שכבות המים ולגייזר להשפריץ בערך בגובה של 10 מטר לאוויר. המראה יפה ודי מרשים, והבנות התלהבו, אבל בגלל אווירת הקרקס, היה לי קשה להתרגש מזה...

בכל אופן, אחר כך המשכנו לתוך הפארק עצמו, שהוא באמת מרשים ויפה.

הוא מתפרש על איזור עצום, עם מסלול שמסתובב בין בריכות מבעבעות, מכתשים, אדמה צבועה בצבעים זוהרים מגופרית, ברזל, גרפיט ועוד.  יש תחושה של הליכה בתוך עולם אחר, כוכב אחר, וכל מראה נוסף יותר מיוחד מקודמו.

למחרת, בגלל הגשם, החלטנו לעשות פעילות בפנים, ונסענו לבריכה המקומית. היא הייתה מושקעת למדי, עם בריכה אולימפית גדולה, ועוד אולם גדול עם בריכות לילדים, כולל מגלשות קטנות ורובי מים. חוץ מזה, היו שם שתי בריכות ג'קוזי גדולות, שאני כמובן ביליתי בהן את רוב זמני. היה ממש נחמד, והבנות לא רצו לעזוב, עד שהזכרנו להן שאחרי ארוחת צהריים ושנ"צ, אנחנו חוזרים לפגוש את מאיה וג'ייקוב שוב, ואז הן יצאו בשמחה. ובאמת אחר הצהריים, נסענו שוב אל קרייג ואנט. היה ממש כיף, הם אנשים באמת נחמדים, והיה לנו כיף לפטפט איתם, ולאכול איתם ארוחת ערב. תומר והבנות אפילו טבלו בחוץ בג'קוזי שלהם, למרות הגשם השוטף.