למחרת, עזבנו את טאופו, בדרך צפונה לאיזור Bay of
Plenty. בדרך,
עצרנו בסכר בשם Aratiatia dam. הסכר עוצר את הנהר שזורם מאגם טאופו צפונה, והניו זילנדים משתמשים במים שזורמים כדי לייצר חשמל (בכלל לאורך הנהר יש כמה תחנות כוח, שמספקות 20% מהחשמל בניו זילנד). 3 פעמים
ביום, פותחים את הסכר והמים ממלאים את החלק שזורם מטה בנהר. לא תיכננו מראש להגיע,
כי אנחנו לא חזקים בתכנון זמנים, והיינו בטוחים שלא נספיק להגיע בזמן לפתיחת הסכר,
אבל הפעם באופן פלא הצלחנו להתייצב ב-10 בבוקר מול הסכר. למרות שזה תיירותי באופן
מופגן, המראה של השער נפתח וכמויות של מים זורמות החוצה וממלאות את הנהר
שהיה כמעט ריק עד אז בזרמי מים גועשים מרשים מאוד.
משם, המשכנו צפונה לטאורנגה, אחת הערים הגדולות ב-Bay
of Plenty.
לאחרונה, שמנו לב שהבנות נהנות יותר מהרגעים הקטנים של הטיול מאשר מרוב האפקטים
והפעלולים שאנחנו לוקחים אותן, ולכן אנחנו משתדלים לעשות גם עצירות במקומות שהם לא
בדיוק פסגת ניו זילנד, אבל לבנות כיף. עצרנו בדרך לשעה ומשהו בגן שעשועים,
ואכלנו שם ארוחת צהריים. משם המשכנו לטאורנגה, ואז בילינו את שאר היום בגינה
האחורית של האכסניה המגניבה, עם שביל שמוביל לאורך היער ולאיזור הים.
למחרת, יצאנו מוקדם בבוקר לכיוון המפרץ, ועלינו על סירה שלקחה אותנו לשיט
דולפינים. היה יום יפייפיה, ים שקט ורגוע, שמים כחולים עם ראות למרחקים. שטנו במשך
שעתיים, מחפשים באופק סימנים לדולפינים (קצף על המים, ציפורים דואות מעל,
סנפירים...) ובינתיים נהנים מהנוף היפה של האיים מסביב, כמה פינגווינים קטנים ששטו
לידנו, והר געש שעישן במרחק כמה קילומטרים מאיתנו. ואחרי שעתיים, מצאנו את
הדולפינים. הם היו נהדרים, קבוצה של בערך 30, שליוו את הסירה, שחו לצידנו ולפנינו.
כמו שאמר הסקיפר של הסירה, הם התעניינו בנו לא פחות משהתעניינו בהם, כל כמה זמן
הסתובבו על הצד והסתכלו עלינו, כאילו מנסים להבין מי אלו היצורים האלו, שמתרגשים
וקופצים ככה.
הם אפילו עשו לנו סוג של הופעה, קופצים ביחד מחוץ למים, שוחים מעלה
ומטה, ומשפריצים עלינו. תומר ואני היינו באקסטזה, ונראה לי שההתרגשות שלנו הדביקה
גם את הבנות. אני פשוט מאוהבת ביצורים המדהימים האלו.
למחרת, בילינו את הבוקר בגן שעשועים Centennial park. זה פשוט מדהים איך בכל עיירה
יש גן שעשועים מושקע וגדול. והכיף הגדול הפעם היה שגן השעשועים היה על החוף, ככה
שיכולנו ליהנות מהנוף בזמן שאלה טיפסה והתגלשה ושירה התנדנדה בלי סוף.
אחר
הצהריים, החלטתי שהגיע לעשות את הטיול הראשון מאז שנקעתי את הרגל. בחרנו מסלול קצר
ושטוח יחסית, שמקיף גבעה יפה ממש על קצה האדמה באיזור, Mt
Maunganui שנותן
נוף כמעט 360 מעלות על הים שסביב. אחר כך ישבנו על החוף, אכלנו גלידה ובנינו
ארמונות, וסיימנו בארוחת ערב בשווארמיה טורקית (תומר ואני אכלנו פלאפל).
בבוקר הלכנו ליריד חקלאים ולגן שעשועים. אחר כך חזרנו הביתה, עשינו מניקור ופדיקור (מצאנו את הלקים שסבתא של תומר שלחה איתנו לטיול) ותומר והבנות הלכו לישון בזמן שאני הלכתי לבית קפה.
 |
| התסרוקת של אלה (7 קוקיות) היא לכבוד היום השביעי, יום שבת... מכירים את הצמות של זוהר? |
אחר הצהריים החלטנו
לשחזר את ההצלחה של אחר הצהריים הקודם. נסענו שוב אל החוף. אני החלטתי שוב לעשות
לבדי את המסלול המעגלי בזמן שתומר והבנות שיחקו על החוף.
נ.ב. - ולגבי השם של הפוסט? היה בית קפה ממש מעולה (אני יכולה להשתפך על הקפה ועוגת הגזר וסקונים שם במשך רבע שעה לפחות) ליד האכסניה. גיליתי אותו כשהגענו לטאורנגה והספקתי ללכת עוד 4 פעמים. המלצריות כבר חייכו אליי וידעו מה ארצה להזמין. תומר חושב שזה הדבר הכי טוב שקרה לי בטאורנגה... יש סיכוי שהוא צודק (אבל אל תגלו לו).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה