היומיים הראשונים בקרייסטצ'רץ' לא היו מעניינים במיוחד, וכללו בעיקרסידורים סידרנו טלפון, עשינו קניות של אוכל וציוד, והעיקר, קנינו אוטו – שמו"הנמר" או "שלום לכם" (כי כרגע זה השיר האהוב על שירה) –הונדה אודיסי מגניב מאוד, עם המון מקום מאחור לכל הציוד שלנו, SUN ROOF,והכי חשוב, חיבור לאייפוד, אז אפשר לשמוע מוסיקה כל הדרך.
בעצם הדבר היחיד התיירותי שעשינו בקרייסטצ'רץ' היה ממש לפני שעזבנו,בילינו שעתיים בגן הבוטני, שהוא מקסים – מדשאות גדולות, שיחים של ורדים, דליות וכלמיני פרחים אקזוטיים, ועצים גבוהים מכל מיני סוגים, וכל זה סביב נהר האבון שזורםלאיטו בין הצמחים.
הבנות התרבותיות שלנו, לעומת זאת, התלהבו בעיקר מהמזרקה עםהברווזים, ומהברזייה...
אנחנו עוד מתכננים לחזור לקרייסטצ'רץ' בהמשך ולעשות אותה כמו שצריך.בינתיים, בכל אופן, נסענו לכיוון Banks Peninsula, חצי אי שנמצא מזרחהלקרייסטצ'רץ'. הדרך הייתה פשוט נפלאה. הכביש מקרייסטצ'רץ' נוסע דרך הפרווריםוהאיזור התעשייתי של העיר, עד שמגיעים לרכס הרים קטנטן. עוברים דרכו במנהרה, וכשיוצאיםבצד השני, הנוף נפתח אל המפרץ, כחול עמוק ונוצץ בשמש.
העצירה הראשונה שלנו הייתה בחלק הצפוני של חצי האי. ידענו שאנחנו רוציםלעשות קמפינג, אבל לא החלטנו איפה. נסענו על כביש שמקיף את חצי האי, כך שהגבעותהצהובות עם הבתים הקטנים היו מצדנו האחד, ומהצד השני האוקיינוס, לפעמים ממש לידהחוף, ולפעמים מגובה צוקים שצופים למטה אל המים.
את אתר הקמפינג בחרנו באופן אקראי, אבל היה מעולה. זהו שטח חקלאי פרטי,שבחלקו משמש לאוהלים ו-Camper vans. היו שם המון facilities – מבנה מטבח מצויד לגמרי,כולל מקרר, כיריים, תנור, וכלי מטבח מלאים. בנוסף, מקלחות ושירותים. תומר והבנותהקימו האוהל בזמן שאני בישלתי ארוחת ערב, ואז הלכנו לישון.
בשלוש בבוקר, קמתי לשירותים, וכשיצאתי החוצה, נשתלתי מהשמיים. הם היו בהירים לגמרי, ללא ענן. היומיליוני כוכבים, קשה לי להסביר את היופי, דרך החלב הייתה בהירה לחלוטין, היו מרבדי כוכבים, כל השמיים נצצו.
בכל אופן, קמנו בבוקר, ונסענו לחוף קרוב. אני ישבתי בשמש והסתכלתי על הנוףבזמן שתומר והבנות עשו ניסיון שחייה.
המים היו קרים אפילו לדובי הקוטב שלי. אלה נשברה עוד לפני שכף רגלה נגעה במים, שירה טבלה 10 שניות לפני שברחה החוצה.
תומר נכנס ואפילו טבל במלואו, אבל גם הוא מודה שהוא עשה את זה בעיקר בשביל התמונה.
המים היו קרים אפילו לדובי הקוטב שלי. אלה נשברה עוד לפני שכף רגלה נגעה במים, שירה טבלה 10 שניות לפני שברחה החוצה.
תומר נכנס ואפילו טבל במלואו, אבל גם הוא מודה שהוא עשה את זה בעיקר בשביל התמונה.
תכננו לעשות את עוד טיול רגלי בהמשך היום, אבל בנסיעה הבנות נרדמו, אזפשוט נסענו אל האכסנייה, דרך שבילי עפר שחוצים את הגבעות של חצי האי.
האכסניה שאליה הגענו היא יפייפיה. שמה Half moon cottage. היאנמצאת ליד חוף האוקיינוס. מין בית מתוק עם כמה חדרים, חדר אוכל, סלון עם פסנתר,ספריה, מערכת, משחקי קופסה, וטלוויזיה עם מבחר סרטי DVD. סביב הבית גינה עשירהויפייפיה – עצי פרי, גינת ירק, פרחים בכל הצבעים, ערסלים וכיסאות נוח מפוזרים.
התארגנו בחדר ונסענו לעיירה הקרובה, אקרואה. זו עיירה שבמקור צרפתייה, ולפחות מזכרוני מהטיול הקודם, הייתה מלאה במאפיות חמודות ובתי קפה. עכשיו היא די מאכזבת, בעיקר חנויות מזכרת וכו'. טיילנו קצת ברחוב, ואז חזרנו לאכסניה.
יעל, אני מבקש קצת פחות לגרום לנו לקנא, זה לא הוגן :)
השבמחקבקיצור, נראה אדיר ובעיקר מעורר געגועים עזים לשוב לניו-זילנד (נראה לי שאני זוכר שהיו גם פינגווינים ב-Banks peninsula, לא?). בכל מקרה, תומר באמת אמיץ אם הוא נכנס למים שם, הראויה להגדרה "לראותם בלבד".
תהנו!