את הזמן שלנו בטה-אנאו התחלנו ביום של מבוגרים. תומר ואני פגשנו חבר של
תומר, אייל, וחברה שלו, שחר, שמטיילים גם הם בניו-זילנד, ליום טיול כמו שצריך, בלי
עצירות כל 5 דקות, בלי צורך בבידור כל הדרך, ועם עליות וירידות של מבוגרים. ההורים
שלי שמרו על הבנות כל היום, ואנחנו יצאנו אל הדרך.
אייל ושחר תכננו לנו כבר מראש את יום הטיול, וככה יצאנו לכיוון מנפורי,
העיירה השכנה של טה-אנאו. משם, שכרנו סירת שיט, ותומר חתר אותנו אל הצד השני של
הנהר, והתחלנו את הטיפוס. עשינו עלייה יחסית מאומצת של שעה וחצי בערך, אבל בסופה,
ראינו את הנוף של אגם טה-אנאו, עם ההרים הגדולים ומלאי הצוקים וזיזים שמקיפים
אותו.
למחרת, התארגנו מוקדם בבוקר, כדי להתחיל את אחד ה-טיולים בניו זילנד – Milford Sound.
זהו אחד הפיורדים של ניו זילנד (לכל המעוניין בהבדל בין פיורד לסאונד, נא לפנות
לתומר...), מפרץ של הים הטזמני שמפריד בין ניו זילנד לאוסטרליה, שנחצב לפני עשרות
אלפי שנים על ידי קרחון גדול. הטרק עצמו, שנמשך כמה ימים, מתחרה על התואר
"הטרק היפה בעולם". אנחנו עשינו את הכביש מטה-אנאו למילפורד, ואז שייט
בתוך הפיורד למשך שעתיים. השייט היה יפייפיה – קודם כל, השמיים היו כחולים, כמעט
בלי עננים. בהינתן שבמקום יש פחות מ-100 ימי שמש בשנה, זה באמת היה מזל. (בטיול
הקודם, עשיתי את השיט בגשם שוטף, עמדתי בחוץ על הסיפון רועדת ונוטפת מים, אבל
הנופים היו אדירים!).
עלינו על הספינה, ויצאנו לדרך. הייתי רוצה להסביר את היופי, אבל נראה לי
שכמו שאומרים, תמונה אחת שווה אלף מילים...
חזרנו הביתה, עייפים אך מרוצים.
למחרת, אחרי האתמול העמוס, ההורים שלי ביקשו בוקר שקט, לקום בלי שעון
מעורר, כו'. תומר והבנות קמו גם הם ביקיצה טבעית, ב-7 בבוקר, והלכו לטייל ליד האגם,
כדי לאפשר גם לי לקום ביקיצה טבעית (9 בבוקר!). כשהם חזרו, אכלנו ארוחת בוקר,
ויצאנו לצפרייה הסמוכה. למדנו על ההבדלים בין כל סוגי הברווזים והאווזים
השונים, ראינו כל מיני תוכים שחיים בניו זילנד, והבנות הפריעו ליקיצה הטבעית של
ינשוף מסכן.
בצהריים, פגשנו את ההורים שלי, ויצאנו לסיור במערות ה-glowworms.
שטנו בספינה קטנה בתוך אגם טה-אנאו, עד שהגענו לחוף לא נגוע בצד השני של האגם.
האיזור נחשב שמורת טבע, ואסור לכניסת בני אדם, מלבד כחלק מהסיור.
המערה בה טיילנו היא בעצם חלק מנהר ארוך, שיצר תעלה בתוך ההר, ומשם נשפך החוצה אל תוך אגם טה-אנאו. הזרימה חצבה בתוך הסלע, ויצרה מפלים אדירים, וגם בהמשך המערה (באיזור שאליו לא הגענו) נטיפים.
המערה בה טיילנו היא בעצם חלק מנהר ארוך, שיצר תעלה בתוך ההר, ומשם נשפך החוצה אל תוך אגם טה-אנאו. הזרימה חצבה בתוך הסלע, ויצרה מפלים אדירים, וגם בהמשך המערה (באיזור שאליו לא הגענו) נטיפים.
טיילנו רגלית ב-250 מטר הראשונים של המערה, בתוך הסלעים, עם רעש הגעש
העצום של המים הנופלים, זורמים ונחבטים באבן. ואז נכנסנו לסירה קטנה, המדריך כיבה
את האור ויצאנו לשיט בחושך מוחלט בתוך הנהר. בתקרה ובקירות המערה, נצנצו אלפי
אורות קטנים – glow-worms. זה היה פשוט קסום – שיט על המים, חושך מסביב,
והכוכבים (ככה זה הרגיש) במרחק נגיעה...
כשמקבלים את ההסבר המדעי לתופעה – התולעת יוצרת תרכובת כימית, שגורמת
לאור קטן בחלקה האחורי. האור הזה מושך אליו יתושים, זבובים וכו', שנתפסים בחוטים
שהתולעת טווה, וזו ארוחת הערב שלה – זה פחות
רומנטי ומיסטי. אבל אם זה מנחם, מישהו כתב על זה שיר:
" I wish I was a glow worm,
A glow worm's never glum.
'Cos how can you be grumpy.
When the sun
shines out your bum!"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה