קמנו מוקדם יחסית בבוקר, עשינו סיבוב פרידה מהאכסניה האהובה ומניקי,
ונסענו אל המעבורת שלקחה אותנו מהאי הדרומי לאי הצפוני.
תומר ואני היינו עצובים
למדי, האי הדרומי הוא פראי ומיוחד כל כך, לעומת האי הצפוני, שלמרות שלא חסר בו
יופי, הוא פחות מרשים והרבה יותר עירוני. חוץ מזה, הרגשנו איך שהזמן לטיול אוזל
לנו (רק חודש, אני יודעת שאתם רוצים להרוג אותי עכשיו). בכל אופן, עלינו על
המעבורת הענקית, 5 קומות, כולל קולנוע, בית קפה ומסעדה, פינת
משחקים (אלה בילתה את רוב זמנה שם, רואה דורה ובארני הדינוזאור). תומר ושירה טיילו
על הספינה, מצלמים את הנופים היפים של הסאונד שהולך ומתרחק והים הכחול שהתפרש
מולנו. אני ביליתי את הזמן עם הרגל שלי מוגבהת או מקפצת וצולעת קצת אחרי שירה
כשתומר היה עסוק בלצלם.
הגענו לוולינגטון בצהריים. התכנון שלנו היה לטייל קצת בטיילת ולאכול גלידה
במקום קטן שהיה מומלץ במיוחד. הגענו לאיזור הטיילת וגילינו שמלבד 2 מסעדות, אין שם
כלום. אז ישבנו על ספסל ואכלנו לחם וגבינה (שירה ולולי התחלקו עם כל השחפים
בוולינגטון בערך), ואחר כך אכלנו גלידה (גלידת קינמון בשבילי, יאמי!). בערך ב-4
נסענו מוולינגטון 20 דקות צפונה לאורך החוף אל האכסניה הבאה - Moana lodge.
שם קיבלנו את החדר הכי טוב באכסניה, עם חלון גדול שצופה אל הים, ובילינו הרבה זמן
בלהסתכל על הים ועל השקיעה.
למחרת, יצאנו מוקדם ברכבת לוולינגטון. הרכבת הייתה חוויה נחמדה, לולי
ושירה התלהבו מלספור תחנות ולהסתכל מהחלון, ואני קיבלתי גל נוסטלגיה לטיולים של
המשפחה שלי לשוויץ כשהייתי ילדה. כשהגענו אל וולינגטון, הלכנו למוזיאון טה פפה,
שהוא המוזיאון הלאומי הענק. יש בו 6 קומות עם הכל מהכל, אמנות, גיאוגרפיה,
היסטוריה מאורית ואירופאית, חיות וצמחים, כו'. אנחנו הסתובבנו בעיקר בקומה אחת
שסיפרה על המקור של רעידות אדמה, על חיות וצמחים בניו זילנד, ובקומה נוספת שהסבירה
הרבה על תרבות מאורית, כולל הבתים שלהם, התכשיטים ומיתולוגיה. בילינו שם 3 שעות,
והיינו צריכים ממש לגרור את הבנות משם להמשך היום.
אכלנו ארוחת צהריים במסעדה הודית קטנה, ואז טיילנו לאורך רחוב קובה, שהוא
רחוב מגניב עם הרבה חנויות יד שניה (בגדים, ספרים, כלי בית, מוזיקה, כו'). הבנות
ואני הסתובבנו ותומר נגרר אחרינו. אחר כך, כמובן, קפה, והביתה חזרה ברכבת. אחרי
ארוחת ערב מוקדמת, ישבנו כולנו חצי שעה והסתכלנו על השקיעה מהחלון הגדול בחדר
שלנו.
למחרת, אני קיבלתי בוקר לבדי, ונסעתי שוב ברכבת לוולינגטון. חזרתי לטה
פפה, לראות קצת את תערוכות האמנות (ציורים מאוריים, וציורים של אירופאים שהתרשמו
מהנופים והמאוריים הניו זילנדיים), ואז יצאתי לסיבוב שופינג נוסף (אל דאגה, לא
הזקתי במיוחד לחשבון הבנק). בצהריים, חזרתי אל תומר והבנות, ונסענו הלאה לאורך
החוף לעיר Wanganui, שנמצאת קרוב לשפך נהר הוונגנוי אל תוך הים הטזמני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה