טאופו

טאופו נמצאת על שפת טאופו, האגם הגדול ביותר בניו זילנד (בערך בגודל של לונדון...). הנוף אמנם לא מתחרה בזה של וונקה (אבל אני לא אובייקטיבית), אבל הדרך לשם הייתה יפייפיה, נהרות, מפלים וצבעי שלכת.

mt. doom, בדרך לטאופו

בבוקר, נכנסנו אל משרד התיירות המקומי (i-site) כדי לברר על דברים לעשות ומסלולים לטייל בהם באיזור. תומר שאל לגבי צניחה חופשית, והתברר שיש ממש עכשיו הזדמנות לצנוח. תומר החליט שכן, וככה מצאנו את עצמנו נוסעים אל שדה התעופה. אני ישבתי עם הבנות על ספסל בחוץ, בזמן שתומר לבש רתמה וסרבל, עלה למטוס קטן יחד עם עוד זוג וכמה מדריכים, ובגובה 5,000 מטר, צנח (קשור כמובן למדריך) חזרה למטה, כשמתחתיו פרוס האגם היפה וההרים למרחקים. אחרי שפריץ האדרנלין הזה, בילינו את  אחה"צ באכסניה, משחקים ונחים.

למחרת, החלטנו לעשות משהו שיהיה קצת יותר מתאים לבנות, ולכן יצאנו לשיט באגם טאופו. שוב נסענו בסירה שמבוססת על ספינת אדים, אבל הפעם בעצם עבד בה מנוע דיזל אמיתי. הסקיפר היה מאוד חמוד, ונתן לבנות גם לשייט קצת (אחרי שהודיע באופן משועשע לשאר הנוסעים ברמקול שמי שמנווט אותם זו ילדה בת 4).

הוא לא גילה להם שאחרי זה עלתה בת שנתיים אל ההגה

הבנות קיבלו כל אחת תעודה, חותמת על היד וסוכריה על מקל (נראה לי שמבחינתן זה היה להיט הרבה יותר מאשר לסובב קצת את הגה הספינה). שייטנו עד למפרץ קטן, שם פיסלו שני מאוריים באבן פסלי ענק. הגילוף הראשי, בגובה 10 מטר בערך, היה מעין פנים מאוריות, עם הקעקועים המסורתיים שלהם, שאמורים לתת בעצם סקירה על הבן אדם – בני המשפחה שלו כמה דורות אחורה וקדימה, השבט שלו, כל מיני. חוץ מזה, היו כמה פסלים יפים של לטאות, אנשים ואלים.

אחר הצהריים, נסענו ל-Hot water beach. בכל האיזור הצפוני של האי הצפוני, יש המון איזורים של פעילות תרמית וגיאותרמית, כלומר, סדקים בקרום האדמה שדרכם בוקעת מגמה (אבן לוהטת) ומחממת את המים. ישבנו על שפת האגם, במפגש בין המים הקפואים של האגם למים הלוהטים שבקעו מהאדמה, נהנים מהמים החמים לעומת האוויר הקריר. השתכשכנו והסתכלנו על השקיעה מעל ההרים.

למחרת, נסענו כולנו לHuka falls, מפלים מרשימים שמנקזים את כל המים שיוצאים מאגם טאופו בדרכם בנהר צפונה לאוקלנד.

תומר והבנות טיילו מהמפלים ואני פגשתי אותם בבריכות מים חמים לגדת הנהר (שוב אותו עקרון, בקעים בקרום האדמה שגורמים למפלי מים חמים ובריכות מים חמים לגדת הנהר).

מפלים של מים חמים חמים, יותר טוב מהמקלחת באכסניה

היה ממש נחמד, להתבשל במים החמים, ואז להיכנס למים הקפואים של הנהר ולחזור חזרה. חזרנו לאכסניה לצהריים ושנ"צ, ואחר הצהריים, לקראת ערב, חזרנו שוב לבריכות. הפעם מי הנהר כיסו את האדמה ממש עד הבריכות החמות, וכך ישבנו בבריכות חמות קטנות, או "התקלחנו" במפלים רותחים, כשהרגליים טובלות במים קפואים שזרמו סביבנו מהנהר.