לWanganui הגענו די בטעות. התוכנית שלנו הייתה לנסוע לכיוון Mt. Taranaki,
שהוא הר גדול ומבודד בקצה המערבי של האי הצפוני. כיוון שהנסיעה ארוכה, ולבנות קשה
לשבת שעות ארוכות באוטו (וגם להורים קצת נמאס לשמוע "פרפר נחמד" בלופ), החלטנו לעשות
עצירה של יומיים בוונגנואי. אחר כך הסתבר שאין אכסניה אחת עם חדר פנוי בכל איזור
טרנקי לתאריכים שרצינו, אז שינינו תוכניות ועלינו צפונה, אבל הכניסה האקראית לעיר
הייתה מהטעויות הנחמדות שעשינו. (ובסוגריים אגיד שזה אחד הדברים האהובים עליי
בטיולים, לא המקומות המתוכננים והיעדים בדרך, אלא דווקא הגילויים הקטנים והמתוקים
שמתגלגלים אליהם ללא בתכנון ולפעמים למרות תכנון קפדני). העיר נמצאת על שפת
נהר ענק בשם וונגנואי שזורם משמורת טונגרירו במרכז האי (אתם מכירים אותו כMt. Doom
בשר הטבעות) ועד לשפך דרומית לטרנקי.
העיר עצמה מתוקה. הנהר הרחב זורם באמצעה, ובכל העיר יש אווירה רגועה
ונעימה. יש המון פינות חמד ירוקות, וגן שעשועים עצום עם מתקנים מתוך סיפורי ילדים
(דולפין של בת הים הקטנה, דינוזאור של פלינסטונס, כו'). ביום שהגענו, בילינו את
הזמן בעיקר בגן השעשועים היפה.
למחרת, נסענו בבוקר לשיט על הנהר בתוך ספינה מגניבה, מונעת אדים. היא
נבנתה בסוף המאה ה-19, והייתה בשימוש עד שנות ה-50, מסיעה נוסעים וכבודה לאורך
הנהר. בשנות ה-50 היא הוצאה משימוש, ושקעה מוזנחת בבוץ בשפת הנהר. בשנות ה-90, כמה
נלהבים הוציאו אותה ושיפצו אותה, ומאז היא מסיעה נוסעים, בשיטת האדים (כלומר, בבטן
הספינה יש שני גברים שדוחפים פחם אל תוך תנור לוהט, תומר אפילו עזר להם קצת).
הסירה ציורית, עם קפטן שנראה כאילו יצא מהמאה ה-19, כולל זקן ושפם עבותים אפורים
וכובע חמוד.
שייטנו שעה לכל כיוון הנהר, נהנים מהנוף היפה של השמש ששיחקה על המים, והעצים בצבעי שלכת בגדות הנהר.
 |
| תנור הפחם של הסירה |
אחה"צ, נסענו לגדה המזרחית של הנהר, ומשם טיפסנו על פסגת גבעה
שאיפשרה לנו לראות למרחקים, מצד מערבי את טרנקי ועד הים, ומצד שני אל הפארק הלאומי
טונגרירו, על שלושת הריו המאיימים (שכולם משתתפים בשר הטבעות בתור ההרים של הרעים,
אל תצפו ממני לפרט).
עקרונית, המטרה שלנו הייתה לעלות אל הגבעה לא באוטו אלא במעלית שנחצבה על תוך הגבעה מגדת הנהר ועד לפסגה, אבל בגלל חוש הכיוון ויכולת הניווט המפותחים שלי, מצאנו את עצמנו בפסגה ברכב, אז תומר והבנות נאלצו להסתפק בנסיעה חזרה למטה, בזמן שאני הסעתי את המכונית אל הקצה התחתון של המעלית ופגשתי אותם שם.
 |
| הר טרנקי באופק |
עקרונית, המטרה שלנו הייתה לעלות אל הגבעה לא באוטו אלא במעלית שנחצבה על תוך הגבעה מגדת הנהר ועד לפסגה, אבל בגלל חוש הכיוון ויכולת הניווט המפותחים שלי, מצאנו את עצמנו בפסגה ברכב, אז תומר והבנות נאלצו להסתפק בנסיעה חזרה למטה, בזמן שאני הסעתי את המכונית אל הקצה התחתון של המעלית ופגשתי אותם שם.
קמנו בבוקר במצב רוח רגוע, תומר לקח את הבנות לגן שעשועים, ואני הלכתי
לשבת בבית קפה ולכתוב קצת. אחר כך טיילתי ביריד חקלאים חמוד (קצת יותר מרשים
מהקודם שסיפרתי עליו בטקקה, עם פירות וירקות, לחמים וגבינות, עבודות יד מעץ, סריגה
ועוד). קנינו בעגלה אוכל הודי והלכנו לאכול לשפת הנהר. אחר כך נכנסנו לאוטו צפונה
לכיוון טאופו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה