בבוקר, נפרדנו מוונקה (למזלי, רק ליומיים, אנחנו עוד מתכננים לחזור),
ונסענו לכיוון האלפים הדרומיים, ובעיקר להר קוק, והאגמים שלידו, אגם Pukaki
ואגם Tekapo. התוכנית המקורית שלנו הייתה לנסוע לאחד מהקרחונים הגדולים בחוף המערבי
של ניו זילנד, אבל במלון הראשון בו ישנו ההורים שלי, האיש בקבלה הגדיר את האיזור
של הר קוק – The jewel in the crown"", אז לא הייתה ברירה אלא
לשנות תוכניות.
השעתיים הראשונות של הנסיעה מוונקה היו חביבות, אבל נוף שכבר התרגלנו אליו
– נסיעה ליד נחלים חמודים, יערות ושדות מלאי כבשים ופרות. ואז הגענו לאיזור של
האלפים הדרומיים (Southern Alps).
הדרך הייתה נהדרת. נסענו על אגם Pukaki,
כחול ספיר ונוצץ מצידנו, כשבכל סיבוב בכביש, האלפים הדרומיים המושלגים מופיעים
ונעלמים, כל פעם מזוית אחרת.
 |
| היו מעונן, ולפעמים היה קשה לראות איפה נגמרות פסגות מושלגות ואיפה מתחילים עננים (תחפשו מימין) |
תומר ואני אמרנו שהכחול הזה מזכיר את האגמים ברוקיס
הקנדיים בצבעם הכחול המיוחד, ומסתבר שהכחול באמת דומה, כי האגמים נוצרים בצורה
דומה – המים שנמסים מהקרחונים מלאים מומסים מינרליים, שיוצרים מין כחול מבריק, לא
מהעולם הזה.
אז הגענו אל הכפר שליד Mt. Cook, והחלטנו לעשות סיבוב קצר, עד
לנקודה בשם Kea point. הדרך היא בנוף אלפיני, כלומר ההרים גבוהים סביבנו,
הצמחייה נמוכה וצהובה, ומולנו ההרים השחורים/אפורים, ומדי פעם קול בום של קרחון
שנשבר, ומפיל שברי קרח ושלג. נקודת התצפית עצמה הייתה מרשימה – הר שחור ועליו גולש
קרחון גדול, שבשוליו, המים הנמסים יוצרים מפלים. המים זורמים אל האגם, שכולו כחול
ספירי. השמיים היו אפורים, כל המראה היה סוריאליסטי אבל עוצר נשימה.
אחרי חמש
דקות, התחיל גשם, ולכן חזרנו אל המכונית, והמשכנו לכיוון העיירה שבה ישנו, טקפו. קנינו
שוקו, קפה ותה, הוצאנו טים-טם וישבנו ליד האגם הכחול להפסקה, ובשביל ההורים שלי,
פרידה מניו זילנד.
בבוקר, ההורים שלי נסעו לקרייסטצ'רץ', ומשם חזרה לישראל. הבנות (ואני)
היינו עצובות ומלאות געגועים. התכנון הראשוני היה לחזור שוב להר קוק ולעשות מסלול
נוסף, אבל לאור הפרידה, אלה הייתה במצב רוח לוחמני, ולכן החלטנו לעשות שינוי
בתוכניות, וללכת למסלול קצר באיזור טקפו, Mt. John, שמסתיים בתצפית, והעיקר,
בבית קפה. כמובן שכשאלה שמעה על הסיכוי לגלידה, היא התעודדה והסכימה לצאת לטייל.
יצאנו כשעוד היה יחסית מעונן בחוץ, ולא חשבנו שהתצפית תהיה מאוד מרשימה,
אבל בכל זאת, כשיש גלידה בקצה, חייבים להמשיך ללכת. עם הזמן, השמיים התבהרו,
וכשהגענו לפסגת ההר, שמחנו מאוד שעשינו את המסלול. ההר הוא גם מצפה כוכבים מפורסם,
עם כמה מצפים עגולים שתולים באמצע ההר, בגלל היתרון הגיאוגרפי שלו – הוא הר יחיד
בתוך מישור רחב, רק שדות והאגמים מקיפים אותו. במרחק כמה עשרות קילומטרים הוא מוקף
הרים מכל הכיוונים, האלפים הדרומיים, הקרחונים והר קוק. ישבנו שם כמעט שעה,
מסתכלים בעוד אחרוני העננים מתפוגגים, וכך זכינו לנוף מרהיב 360 מעלות על האגמים
הכחולים, ההרים והשדות למרחקים.
בבוקר למחרת, נסענו שוב לפארק הר קוק, הפעם לכיוון Hooker
Valley. העמק
נחצב על ידי קרחונים נסוגים, וכל מה שנשאר מרוב הקרחון הגדול הוא נהר הוקר, שזורם
עד לאגם פוקאקי.
המסלול הוא לאורך הנהר, חוצה שני גשרים תלויים, ומגיע בסופו של
דבר לאגם למרגלות הקרחונים, עם גושי קרח בגודל מטר שצפים בתוכו. הטיול היה כרגיל
מקסים, הליכה מתפתלת לאורך הנהר, משני הצדדים שיבולים צהובים, ההרים סוגרים מעל,
וברקע, לאט לאט מתקרבים, ההרים השחורים עם הקרחונים.
את הטיול עשיתי עם שירה על
הגב, מתאמנת לקראת הטיולים overnight שנעשה בהמשך, בהם אני אקח את שירה על הגב ותומר את
כל הציוד שלנו. זה לא היה הטיול הראשון שהיה כך, אבל הוא היה קצת יותר קשה לי,
בעיקר בחזור.
אני כבר התחלתי לרחם על עצמי, עד שראיתי משפחת איימיש (לכו תבינו מה
הם חיפשו להם בניו זילנד, ואיך הם הגיעו – הם כת שלא מאמינה בלנסוע במכונית כי זה
מודרני מדי, אז איך הם הגיעו לניו זילנד... בחתירה?) בדרך, כשילד בן 10 מקסימום סוחב את אחיו הקטן על
הגב. אז החלטתי להפסיק להתבכיין... בסוף הטיול, חזרנו אל האוטו, ונסענו, שוב,
לוונקה אהובתי.
נ.ב. - אלה הלכה כמו גיבורה בכל הטיולים עד עכשיו, טיפסה בכל ההרים, הלכה גם 4 שעות רצוף ממש בקלות. כשהיינו במרכז המבקרים בהר קוק, קראנו על האלפיניסטים הראשונה בניו זילנד, פרדה דו פור, וסיכמנו שיש דמיון...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה