וונקה אהובתי

למחרת, נפרדנו מטה-אנאו, והמשכנו בדרכנו צפונה. התוכנית הייתה להגיע לוונקה, אבל החלטנו לעשות את הפסקת הצהריים ב-Queenstown, העיר הגדולה באיזור. עקרונית, תומר ואני לא מאוד מתלהבים מהעיר עצמה, אבל הנוף שלה הוא יפייפיה, וחוץ מזה, שמענו מאייל ושחר, החברים של תומר, שיש חנות שם שמוכרת טחינה. להצעה כזו לא יכולנו לסרב. הגענו לעיר, קנינו בסופר 2 חבילות של טחינה (ריגושים!) ואז נסענו ברכבל להר שמשקיף על האגם והעיר מלמעלה.

אחרי החלק הפסטורלי, תומר, אלה, אני ואמא שלי הגיבורה, רכבנו על Luge, עגלה קטנה ולא מתוחכמת, במורדות ההר. אלה רכבה פעם איתי ופעם עם תומר. אני הייתה פחדנית וניסיתי כל פעם להאט את הנסיעה, ואלה דחפה קדימה על המוט והדהירה אותנו קדימה.

בינתיים, אבא שלי ושירה מצאו פינת משחק שם, עם צעצועים, ושירה הכינה לאבא שלי בערך אלף כוסות תה דמיוניות. אבא שלי שתה את כולן.

לאחר מכן, המשכנו בנסיעה לוונקה. וונקה היא גם עיר על אגם, שצופה אל הר קרחון. אני לא יודעת להסביר את הקסם של העיירה הזאת, אבל אני מאוהבת בה עוד מהטיול הקודם שלי. כמובן שקודם כל, הנוף הוא מקסים – אגם גדול, הרים מסביב, ובמרכזם, קרחון שגולש למטה על ההר, ויוצר פסגה לבנה. הנוף הוא כזה שבכל שעה ביום, לפי כיוון השמש וכמות העננים, התמונה נראית קצת שונה, הצללים משתנים והצבעים גם. חוץ מזה, יש בעיר משהו שלו ושקט, שפשוט מחלחל פנימה. בטיול הקודם, תיכננתי להיות שם רק 3 ימים, ונשאבתי, בסוף ביליתי שם כמעט שבוע, ועזבתי בחוסר חשק, נשבעת שאחזור.

הפעם, ביליתי חלק ניכר מהיום בלשבת ולהסתכל על האגם. חוץ מהנוף, יש עוד כל מיני פעילויות מקסימות. למשל, בלילה הראשון, ההורים שלי שמרו על הבנות, ותומר ואני הלכנו לראות סרט. אבל אפילו בית הקולנוע בוונקה הוא לא רגיל – האולם קטן, יש שם כ-30 מקומות, חלקם מושבים רגילים, וחלקם כורסאות וספות נעימות לכרבול, ואפילו מכונית שהסיעו פנימה, ואפשר להישען אחורה בתוכה על המושבים. תומר ואני בחרנו לראות את "ההוביט" – נהננו מאוד, גם מהסרט, וגם מלזהות נופים שונים בניו זילנד שכבר ביקרנו בהם. בערך 15 דקות לפני ההפסקה, מתפשט באולם ריח של עוגיות טריות – זה מה שמוכרים שם בהפסקה, 3 טעמים של עוגיות שהם אופים שם במקום. מסתבר שיש גם שדרוג מאז הפעם הקודמת, הם גם התחילו להכין גלידה בעצמם!

למחרת, הלכנו כולנו לאחד הטיולים המוכרים באיזור וונקה – Rob Roy. הרוב רוי הוא קרחון גדול שנמצא מחוץ לוונקה, ומטפסים ממש למרגלותיו, בעליה שנמשכת בערך שלוש שעות (בקצב שלנו). הפעם, אני סחבתי את המנשא עם שירה עליו, כדי להתאמן לקראת הטיולים overnight שמתוכננים לנו בהמשך – כיוון שתומר יסחב את הציוד, אני אצטרך לקחת את שירה על הגב. צלחנו את זה יחסית בקלות.

הנוף עצמו מקסים, בהתחלה חצייה מעל נהר גדול וגועש על גשר תלוי, ואז מסלול שמתפתל ועולה בהר, לאורך הנהר על מפליו. הנוף בסוף מדהים, יושבים בעמק, למרגלות הקרחון, שבגבולותיו המים הנמסים יוצרים מפלים גדולים, שמצטרפים לנהר הגדול שלאורכו טיפסנו. בהחלט אחד הטיולים השווים שעשינו בינתיים.

בבוקר, החלטנו לעשות עוד סיבוב קליל סביב וונקה, יצאנו לעשות טיול קצר שיוצא מהעיירה עצמה. ידענו שעם הבנות, צריך להכפיל כל זמן משוער שמומלץ להליכה, אז בחרנו מסלול שאמור לקחת בערך שעה וחצי, שהולך לאורך האגם, מגיע עד נקודה בשם Eely's point, ומשם ממשיך עד העיירה הקרובה – Alberttown. יצאנו לדרך חדורי מרץ ומוטיבציה... הלכנו בערך 3 דקות (100 מטר), עד שהגענו למגרש המשחקים שעל האגם, ושם התיישבנו במשך יותר משעה, בזמן שהבנות חקרו את הנדנדות, המגלשה, ותומר ואלה דשדשו יחפים בנחל שזורם אל תוך האגם.

אחרי שמיצינו את גן המשחקים, המשכנו בטיול. היה יום יפה, והיה נחמד לראות את האגם מזוויות שונות, עם ההרים והשלג מוסתרים לסירוגין, ומופיעים שוב, והשמש נופלת באור זהב על המים. אמא שלי ואני עשינו House-hunting, לקראת היום שבו אגור בוונקה, ומצאנו כמה אופציות נחמדות. חוץ מזה, גילינו כמה עצי תפוח שגדלו פרא לאורך האגם, קטפנו ונשנשנו. בינתיים, הבנות אספו עלים, מקלות ואבנים לאורך הדרך. הסיבוב לקח לנו בערך 5 שעות, אבל אפשר להגיד שאין סנטימטר לאורך השביל שלא נבדק לעומק, מבחינת הארכיטקטורה והגיאוגרפיה...